<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן צ"א</h1>
<h2>דף קעה:</h2>
ועל היהודי שנתפס ודנוהו למיתה, והלך יהודי ואמ' לכותב לכתוב לקהל שבעירו שהשר חפץ ליקח ב' זקו' של זהב ולפוטרו, ומחמ' זה סמכו על דבריו ובאו לידי הפסד זקוק זהב, כי השר לא אמר דבר זה מעולם, אלא גלח שלו אמר כן והיהודי נהרג, ואעפ"כ הוצרכו לתת זקוק של זהב, שאלת אם חייב לשלם להם אותו זקוק. נראה דפטור מכמה טעמים כי לא היה להם לידור הזהב, אלא א"כ ינצל היהודי, כי אפי' יצא מפי השר הלא פיהם דבר שוא, אין הין שלהן ולאו שלהן צדק, ואם כך דיברו ואע"פ [כן] לא הועילו, הרי לדידהו קא אנסי להו, ומה הוא יכול אם השר מעביר עליהם הדרך, ופשיט' דמדיני אדם פטור, דלא עדיף מגרמא בנזקין, דקיימ' לן דפטור, ואפי' בדיני שמים, קרובני לומ' שהוא פטור שהרי לדבריך, אינהו דאפסידו אנפשיהו, והם לא ביחנו דבריהם, לכן באו לידי הפסד, והוא נקי מן התשלומין.
